יצרני מזון מול צרכני מזון

בלוטות הטעם שלנו לומדות לאהוב את האוכל שהסביבה מספקת לנו. בתרבות שלנו תעשיית המזון היא זו שקובעת איזה אוכל יהיה בסביבה שלנו, לאילו טעמים נתרגל ונתמכר, ומפעילה לחצים על השלטון, הממסד הבריאותי והתזונתי, העמותות וכלי התקשורת כדי שימליצו לנו מה לאכול. לתעשיית המזון יש אינטרס כלכלי לסחור במזון לא מזין ומזיק (חסר ערכים תזונתיים ורעיל) מכיוון שמזון זה אינו מושך חיות ואורגניזמים, וניתן לשמור אותו זמן רב במחסנים, בהובלה ובחנויות. כמו כן אם המזון אינו מזין אנחנו קונים ואוכלים ממנו יותר כדי לחוש בשובע על ידי מילוי הקיבה. לכן תעשיית המזון מוכרת לנו מזון שהוצאו ממנו הרכיבים התזונתיים שבו, באמצעות תהליכים כגון חימום בחום גבוה וזיקוק המזון מחלקיו המזינים (למשל הוצאת הקליפה מהחיטה והאורז), ומוסיפה למזון רעלים (חומרים משמרים, חומרי הדברה) – וחומרים ממכרים וחומרי טעם, ריח וצבע מלאכותיים (ומזיקים אף הם) כדי להטעות את החושים שלנו ולגרום לנו לקנות מזון למרות שהוא לא מזין, רעיל ורקוב.

 בנוסף לכך, אוכל שעבר מקסימום של השפעות ותהליכים (מאמץ, משאבים, עבודה) – היו מעורבים בו מקסימום גורמים – יש מקסימום גורמים בתוך תעשיית המזון ותעשיות קשורות (כימיקלים, מים, נדל"ן, אנרגיה, תחבורה, תרופות) שלוחצים לקדם אותו: לסבסד, לשווק, לקדם אותו באמצעות רופאים ותזונאים, וכו'. למעשה, אין פרויקט שמבזבז יותר משאבים יותר מיצור מזון מעובד תעשייתי לא מזין ורעיל (בהתאמה – אין פרויקט יותר רווחי לתעשיות המזון והתעשיות הנלוות), בעיקר מזון מן החי; הרוב המוחלט של המחלות והמוות בטרם עת נגרמים כתוצאה מצריכת מזון זה (ובהתאמה – גם רוב רווחי חברות התרופות); ואין תעשיה יותר מזהמת (90% מהרעלים בגוף שלנו מקורם במזון התעשייתי או עקב ספיגת רעלים שהופצו בסביבה בתהליכי היצור של המזון התעשייתי המעובד – בעיקר מזון מן החי).

תעשיית המזון משקיעה מאמצים גדולים כדי להכחיש ולהסתיר מהציבור את המידע על הנזקים שנגרמים מצריכת המזון התעשייתי. הלחץ מצידה כל כך חזק יחסית לגורמים אובייקטיביים מצד הציבור (כמעט ואין כאלה) עד שהשקרים של התעשיה הפכו לאמונה נפוצה: לדוגמה, המחקר הגדול ביותר בתחום התזונה והתחלואה, המחקר של פרופ' קולין קמפבל מאונ' קורנל, מצא שהבעיה הבריאותית הגדולה ביותר היא צריכה עודפת של חלבון, עקב תזונה המבוססת על מזון מן החי. להמחשה: תינוק, שזקוק להרבה חלבון יחסית כדי לגדול במהירות, מקבל במזונו הטבעי (חלב אם) רק 5% חלבון. אדם מבוגר זקוק להרבה פחות חלבון. אולם התעשיה הצליחה להסתיר את ממצאי המחקר הזה ומחקרים עיקריים אחרים מהציבור (כולל הרופאים והתזונאים) ולשכנע אותנו שבשר הוא טוב דווקא בגלל החלבון הרב שבו. החלבון הרב, יחד עם כימיקלים רעילים והאנטיביוטיקות שבבשר גורמים גם להרס החיידקים הטובים שבמעיים, דבר הגורם למחסור בויטמין בי12. ב"מדינת המנגל", ישראל, הבעיה חמורה במיוחד, ולפי משרד הבריאות לפחות ל1 מ3 אנשים יש מחסור בבי12. תעשיית הבשר קידמה בהצלחה את השקר שבשר הוא חיוני דווקא לקבלת בי12. דוגמה נוספת היא החלב, שגורם לתגובה חומצית בגוף, ולכן לשחרור סידן (בסיסי) מהעצמות, כלומר גורם למחסור בסידן. מחסור בסידן עולה ככל שעולה צריכת החלב, לכן בישראל שבה צריכת החלב גבוהה גם בעית העצמות השבירות גדולה במיוחד. לכן תעשיית החלב מקדמת במרץ – ובהצלחה – את השקר שלפיו חלב הוא דווקא חיוני לקבלת סידן.

ערוץ התקשורת הכי נצפה ומשפיע בישראל הוא ערוץ 2, והפרויקט שהוא דוחף הכי חזק בימים אלה הוא סדרת התוכניות "שקר המזון". ערוץ 2 נמצא בבעלות חברת "כימיקלים לישראל", אחת מחברות הדשנים הכימיים הגדולות בעולם. לפי הדוחות השנתיים של החברה, העליה ברווחיה תלויים בעיקר בעליה בצריכת מזון ("חלבון") מן החי; חברת הדשנים הכימיים שלה אחראית לרוב הזיהום התעשייתי בישראל; רפי גינת, שמגיש את הסדרה, מקורב מאוד למשפחת עופר, בעלי החברה. שר המשפטים ושר הרווחה הם עורכי הדין של חברה זו; ראש הממשלה וראש האופוזיציה גם הם ידידים קרובים של משפחת עופר; שרים ובכירים אחרים בהווה ולשעבר בממשל, במשרד וממסד הבריאות, ועמותות הבריאות, גם הם מקבלים כסף ומועסקים כדוברים, דירקטורים, עורכי דין, יועצים ועוד בחברה זו; כך שחברה זו לבדה מפעילה יותר לחץ מכל תושבי ישראל ביחד. לכן אין להתפלא על כך שאותה סדרת תוכניות בערוץ 2 מקדמת למעשה את השקרים של תעשיית המזון, מקדמת למעשה צריכת מזון מעובד ומזיק, כגון בשר וחלב, ומנסה לשכנע אותנו שאין הבדל בריאותי בין אוכל אורגני לאוכל לא אורגני (מורעל), ומציגה את מי שמבקר מזון תעשייתי מעובד ותומך במזון אורגני כמי שלא אכפת לו מרווחת הציבור אלא מרווחת חיות המשק. התוכנית תוקפת תעשיות משניות וקטנטנות שמתחרות בתעשיות המזיקות הגדולות – כפי שתוכנית זו, "כלבוטק", וערוץ זה (ואחרים), תוקפים באופן תדיר את הגנבים והעסקים הקטנים, ולא את המזיקים הגדולים (כגון בעלי הערוץ).

ככל שנבדוק באופן עצמאי ונפעיל יותר את ההיגיון הבריא שלנו, ולא נלך אחרי מומחים קנויים ומושפעים, נבין איזה מזון מועיל לנו, ואילו מזונות מזיקים לנו. אנחנו זקוקים למזון טרי במצבו הטבעי, המזון שהיה זמין לבני אדם בסביבתו במהלך ההתפתחות האבולוציונית של גוף האדם: עלים ירוקים, פירות וירקות, ומעט אגוזים, זרעים, קטניות ודגנים מלאים – כל זה טרי, חי (ללא חימום בחום גבוה), וללא תוספות מלאכותיות. אם צריך לשרוף את המזון בחום גבוה או להוסיף לו כימיקלים מלאכותיים, מלח או סוכר, כדי שהגוף שלנו לא יקיא אותו מיד החוצה, כנראה שזה לא מזון שטבעי לנו. אם אנחנו לא אוהבים את הדברים האלה, או מרגישים התמכרות למאכלים שמזיקים לנו – אל דאגה, טעם הוא דבר נרכש, נלמד, וניתן לשינוי. אפשר להתרגל למזון שטוב לנו, במקום להיות שבויים בידי תעשיית המזון. כמו כן, כמעט את כל המאכלים שאנחנו אוהבים ומכורים אליהם אפשר ללמוד איך להכין בקלות גם ממאכלים בריאים: להשתמש בתמרים ופירות במקום בסוכר, להכין חלב מאגוזים, וכו'.