תרופות – תקווה או תעתוע?

השליטה של חברות התרופות במדיניות הבריאות

תמצית  הספר: תקווה או תעתוע – הוצ'  פוקוס

ד"ר ריצ'רד א.דאיו – רופא פנימי ופרופ' לרפואה באוניברסיטת וושינגטון, וד"ר דונלד ל. פטריק- חוקר ידוע ופרופ' לשירותי בריאות באוניברסיטת וושינגטון, כתבו את הספר הזה אודות העלויות הסיכונים והאשליות הקשורות למערכת הבריאות.

מכירת תרופות חדשות באמצעות המיתוס "יותר חדש זה יותר טוב" – בעיות עם תרופות, בעיקר חדשות:

  • משווקים חדש זה ניסויי, לא בדוק. מה שישן זה אומר שזה נבדק כבר על הרבה אנשים, החדש לא בדוק. קיים ניגוד בין הרצון לאישור מהיר של מוצרים חדשים לבין הצורך בהערכה קפדנית של בטיחותם ויעילותם. הטיפולים משווקים עוד לפני שהוכחות מדעיות אמינות הצביעו על יעילותם ונמכרים במחירים גבוהים ללא הצדקה.
  • תרופות חדשות הן למעשה ניסויים בבני אדם ללא הסכמה: תרופות חדשות למעשה מנוסות על הצרכנים ללא הסכמתם, למשל בדרך זו: כשתרופה מסוימת מאושרת לטיפול בבעיה מסוימת, הרופאים רשאים מבחינה חוקית לרשום את המוצר גם למטרות אחרות אף ללא הוכחות ליעילותו. חברות התרופות מעודדות רופאים לרשום לחולים תרופות לטיפולים גם ללא אישור הFDA.
  • טיפולים מיותרים וניסויים בבני אדם.  התקשורת מלאה במודעות פרסומת הקוראים לנו לבצע "בדיקות חינם" – בדיקות עבור הרופאים, כל המרבה בטיפולים ובבדיקות הרי זה משובח. הכלל הוא כי רצוי להמנע מבדיקות בהעדר תסמינים קליניים. מקדמים בדיקות אבחון חסרות תועלת, שמגבירות חרדה ומובילים לטיפולים מיותרים. רוב החולים מרוצים כשהם מקבלים טיפולים מרובים, גם אם הם לא משפרים את בריאותם. החולים לא מודעים שהם מקבלים טיפולים מיותרים.
  • שילוב כימיקלים: רוב הציבור צורך מספר תרופות בו  זמנית, שהצרוף שלהם יוצר בגופינו נוסחאות כימיות חדשות כשלא ידוע מה הנזקים של הנוסחאות החדשות.
  • מיחזור תרופות. החברות טוענות שהמחיר הגבוה של התרופות החדשות נובע מהשקעות גדולות במחקר ופיתוח. בפועל, אין אמת בטענתן מכיוון שרוב המחקר בחב' תרופות מיועד לפיתוח תרופות ממוחזרות, הדומות לאלה הקיימות בשוק אבל לרוב יקרות יותר. לפעמים משנים את השם ומשווקים אותה כמוצר חדש (למשל התרופה לוראטדין של חברת שרינג היא נוגדת אלרגיה, משווקת תחת שמות מסחריים שונים).  נבדקו למעלה מ- 1000 תרופות שאושרו ע"י ה-  FDA  במשך 12 שנים משנת 1989. רק שליש מהתרופות הכילו חומרים כימיים חדשים. שני שליש מהם כללו חומרים שהיו בתרופות אחרות.
  • השקעה בעיקר בשיווק ולא בפיתוח ובדיקת התרופות: 80% מההוצאות של חברות התרופות הן על שווק וקידום מכירות של תרופות חדשות ו20% על פיתוח ובדיקת התרופות. 88,000 עובדים בשווק לעומת 49,000 עובדים במחקר.

מניעת תחרות

תחרות חשובה כדי להביא להורדת מחירים. חברות המפתחות תרופות חדשות, רושמות עליהן פטנט למשך 20 שנה. במשך תקופה זו נאסר על חברות אחרות למכור תרופות גנריות (בעלות מבנה כימי דומה), וכך נשמר המחיר הגבוה. כשפג תוקף הפטנט יורד המחיר ונכנסות תרופות גנריות. חברות התרופות משתמשות במגוון רחב של "שיטות לא חוקיות" למנוע תחרות מצד התרופות הגנריות במטרה לשמור על רף מחירים גבוה באופן מלאכותי. ליפיטור, להפחתת כולסטרול הניבה רווחים 10.3 מיליארד דולר.  גסיבסטאטין (סימוביל) תרופה להורדת כולסטרול צועדת במקום השני, רווחיה 6.1 מיליארד דולר. במקום העשירי – סרטראלין, תרופה נוגדת דיכאון (לוסטראל) עם רווחים של 3.4 מיליארד דולר.  אלה רבי המכר של תעשיית התרופות. שנה אחת בלבד של מכירות מספיקה להחזיר ליצרניות את השקעתן המקורית במחקר ופיתוח של התרופה ולצבור רווחים.

  • דיונים משפטיים: זול יותר לנהל דיונים משפטיים (בנושא הארכת פטנטים) מאשר לאבד נתח שוק. מי שמצליח להרחיק מתחרים גנריים אפילו למשך יום אחד, מרוויח מיליוני דולרים. חברה שמייצרת תרופה נגד דיכאון שבישראל נקראת סורבון, ביקשה להאריך את הפטנט שעות לפני שתוקף הפטנט עמד לפוג. במשך תקופת הדיון בבית המשפט, הרוויחה החברה 253 מליון דולר נוספים.
  • אם רוצים להטיל מבלות על חברות התרופות להאריך את תוקף הפטנט, הן מתנגדות וטוענות שמעכבים את ההתקדמות של מחקרים מצילי חיים.
  • חברות תרופות שילמו כסף לחברות הגנריות כדי למנוע ייצור גרסאות מתחרות.
  • שיטה נוספת במשחק היא לחסום את אספקת חומרי הגלם  למתחרים. למשל, חברת מילן הואשמה בקשירת קשר עם 3 חברות המייצרות כימיקלים, כדי למנוע אספקה של המרכיבים הכימיים הדרושים לייצר 2 תרופות נוגדות חרדה מחברות גנריות. אחרי שחסמה את האספקה העלתה חברת מילן את מחירן של שתי התרופות פי 25. בעקבות המהלך הזה  נאלצה החברה לשלם פיצוי למטופלים, לחברות הביטוח ולקופות חולים  בסך 147 מיליון דולר.

 

שליטה במנהל המזון והתרופות (FDA

ב – FDA  נמצאים 300 מומחים ב -18 וועדות המיעצים למינהל.  הם מאשרים תרופות חדשות, מחליטים על ניסוחים קליניים, אחראים לעלון המצורף לתרופה ולאזהרות שבו. להחלטותיהם השלכות כלכליות עצומות עבור יצרני התרופות. לתעשיית התרופות השפעה רבה על תהליכי האישור. זה מוביל לפרסומים מטעים על תרופות חדשות, קידום מכירות של טיפולים לא יעילים, עיכוב גילוי של תופעות לוואי וסיכון חולים רבים. אין פיקוח אמיתי של הFDA, אישור ה – FDA אינו מבטיח את איכות התרופות והטיפולים החדשים ואת יעילותם. ההוכחה לכך היא שלרוב התרופות המאושרות לשימוש יש תופעות לוואי חמורות שלא מתגלות לפני אישורן. מנהלת מחלקת בקורת תרופות במינהל טוענת שכל התרופות כרוכות בסיכונים וחלקן בסיכונים חמורים מאד. לדוגמא, 20 מיליון חולים בארה"ב נחשפו ל-5 תרופות שהוסרו מהמדפים בשנים 1997 -1998 בלבד. אחת מתוך 5 תרופות חדשות יורדת מהמדפים, בגלל תופעות לוואי חמורות, שלא היו ידועות כאשר הוחל לשווק אותן. רק אחוז אחד מתופעות הלוואי של תרופות חדשות מדווחות לרשויות הבריאות כך מטופלים יכולים להשתמש בתרופות לאורך שנים ולהפגע מהם והעניין לא ידווח לרשויות הבריאות.

  • למחצית מהמומחים ענין כלכלי ישיר בתרופה או בנושא שבודקים. ניגוד האינטרסים כוללים בעלות על מניות, קבלת דמי יעוץ ומענקים כספיים מחברות התרופות.
  • לשם זירוז תהליכי אישור של ה – FDA נקבע שה – FDA יכול לגבות "אגרת משתמש" מחברות התרופות במחיר של יותר מ – 300,000 דולר לכל תרופה חדשה המוגשת לאישור המינהל. יוצא מכך שחלק גדול מתקציב המינהל מגיע מהתעשיה שעליה הוא אמור לפקח.
  • בהשפעת חברות התרופות מינהל המזון והתרופות קבע כי הצגת יתרונות תאורטיים במקום תועלות מוחשיות נחשבת כהוכחה מספקת ליעילותה של תרופה חדשה. למשל, במקרה של תרופות חוסמי תעלות סידן, ניתן לשער בתיאוריה כי תרופות שמורידות לחץ דם גבוה יעילות גם למניעת סיבוכיו, ולכן חברות התרופות רשאיות לשווק אותן גם לצורך זה – למרות שתיאוריה זו הוכחה כמוטעית.
  • לא משווים בין הישן והחדש. כדי לדעת אם החדש יעיל מהישן – צריך להשוות ביניהם. אבל חברות התרופות מתנגדות לחקיקה שתחייב אותן לעשות את זה. משרד הבריאות וה  – FDA   אינם דורשים מהיצרנים לספק מחקרים השוואתיים. כדי שתרופות ואביזרים חדשים יזכו לאישור ממשרד הבריאות, הם אינם חייבים להיות טובים יותר ממוצרים אחרים שכבר קיימים. הם צריכים להיות רק יעילים ובטוחים לשימוש במידה סבירה. מהכדורים הכימיים הללו נדרש להיות רק יעילים ובטוחים לשימוש במידה סבירה, אבל אינם צריכים להראות תוצאה מוכחת של ריפוי. נשאלת השאלה לשם  מה אנו נדרשים לקחת כימיקלים אלה אם אין להם יכולת ריפוי?
  • ה – FDA לא נוהג להסיר מן המדפים תרופות או אביזרים עקב הוכחות לחוסר יעילותם. לטענתם כוחות השוק יעשו זאת. בינתיים המוצרים נמכרים למרות חוסר היעילות שלהם. נדרש להיות רק יעילים ובטוחים לשימוש במידה סבירה, אבל אינם צריכים להראות תוצאה מוכחת של ריפוי.
  • אין הענשה של חברות תרופות. אפילו אם הFDA מודה שחברת התרופות שיווקה ביודעין תרופה מזיקה, הוא לא עושה לה כלום. למשל: תרופה נגד כולסטרול של חברת באייר, שנכנסה לשוק ב- 1997 גרמה לתופעות לוואי חמורות. ה-  FDA  הזהיר ב- 1999 את החברה שהמידע שנתנה היה "מטעה ובלתי מאוזן, לא דווחה על הסיכונים". 6 מליון חולים לקחו אותה. ב- 2001 היא הוסרה מהמדפים כי ל- 1700 נגרם נזק מהתרופה.
  • תהליכי אישור מזורזים מאפשרים גם לתרופות מסוכנות להכנס לשוק.

 

שליטה בממשל

הפוליטיקאים מעבירים חוקים המסדירים את תעשיית התרופות, את כללי המיסוי ותוכניות בריאות. מי שאמורים להיות, לכאורה, רשת הביטחון שלנו – סוכנויות ממשלתיות שצריכות להגן עלינו מפני נזק בריאותי והוצאות כספיות מיותרות – נמצאים בשליטת התעשייה. תעשיית התרופות נמנית עם הנדיבים שבתורמים למערכות הבחירות של פוליטיקאים בארה"ב ולעמותות. הם תורמים כסף למימון פעולות לוביסטים ולמערכת הבחירות של פוליטיקאים: בשנת 2002 שכרו חברות התרופות 675 שתדלנים שכללו, 26 חברי קונגרס לשעבר ו- 342 איש שהחזיקו במשרות ממשלתיות שונות. הם היו צריכים לעזור בנושא פיקוח על מחירים, אורך תקופת הפטנט, תוכנית כיסוי לתרופות, למבוטחי מדיקר; במהלך הבחירות לנשיאות ארה"ב, תרמו חברות התרופות 27 מיליון דולר למועמדים פוליטיים. בראש הרשימה נמצא ג'ורג' בוש; תעשיית התרופות תמכה יותר ברפובליקאים ותרמה 2/3 מתקציבה למימון מערכת הבחירות שלהם.  בזכות התמיכה של חברות התרופות ברפובליקאים, זכו כמה בכירים בתעשייה במשרות ממשלתיות בכירות. למשל מנכ"ל חברת מרק, מונה כראש המשרד לתקציב וניהול בבית הלבן; במערכת הבחירות 2004, הקציב ארגון יצרני התרופות 150 מיליון דולר להפעלת לחץ על הקונגרס, על ממשלי המדינות, ועל דעת הקהל, נגד פיקוח על מחירי תרופות וזכויות שימוש בפטנט.

 

שיטות נפוצות לשליטה בדעת הציבור באמצעות כלי התקשורת

הרופאים עפ"י  סקר שנערך, הודו שהם לומדים לראשונה על התפתחויות מחקריות מאמצעי התקשורת ההמונית והעיתונות הפופולרית. אינם בודקים כראוי את המידע מפאת קוצר הזמן.

  • בעלות על אמצעי תקשורת: רוב אמצעי התקשורת נמצאים בבעלות חלקית של חברות תרופות גדולות. למשל בישראל: לבלים של זכיינית ערוץ 2 "רשת", הלוויין (YES), הכבלים (HOT), ידיעות אחרונות, מעריב, גלובס, נענע וכלי תקשורת נוספים יש גם בעלות על חברות תרופות.
  • פרסומות: הפרסומות לתרופות הן יותר תעמולה ונותנות פחות מידע על תופעות הלוואי. אין מציינים את שיעורי ההצלחה של הטיפול או את מידת התועלת הצפויה ממנו.
  • חברות התרופות הן הלקוחות של כלי התקשורת ולכן לא רוצים להרגיז אותן, כדי להמנע מחרם: העיתונים מתחרים על תקציבי פרסום, וחברות התרופות הן מהמפרסמות הגדולות, ועיתונים לא רוצים להרגיז את הלקוחות שלהם. כתבי עת רפואיים הם עסק רווחי לאיגודים הרפואיים. במסיבות עיתונאים יש נטייה להעצים את חשיבות המחקר. יש תחרות אכזרית בין כתבי העת על מינויים, תקציבי פרסום ויוקרה אינטלקטואלית. רוב חברות התרופות מממנות את רוב המחקרים על תרופות המתפרסמים בהם ואת רוב הפרסומות בכתבי העת. הם מעודדים פרסום כתבות על פגמים וליקויים שהתגלו במוצרים של המתחרים, מדליפים לעיתונות ידיעות רפואיות כדי להעלות את ערך מניות החברות.
  • איומים משפטיים: סוללות עורכי הדין של חברות תרופות יכולות לאיים על כלי התקשורת בתביעות גדולות כדי למנוע פרסומים. חברות תרופות מאיימות על הבעלים והעורכים של כלי תקשורת וכתבי עת מקצועיים שלא לפרסם את המאמרים שמצביעים על נזקים של התרופות. מאבק משפטי יקר מול תאגיד תרופות גדול, ולא משנה מי צודק, עלול להרתיע מאוד את הבעלים של כלי התקשורת.
  • רופאים וחוקרים שרוצים להתפרסם על-ידי באמצעי התקשורת, תורמים לאשליה כאילו בידם יש תשובות מוחלטות ובלתי ניתנות לערעור. ברפואה אין וודאות לכן ההחלטות הקליניות מבוססות על הסתברויות..
  • השקעה ביחצנות. הודעות לעיתונות מנוסחות במטרה למשוך את תשומת לב הקוראים יותר מאשר מידע מדוייק על המחקר.
  • אנשי יחסי ציבור מספקים לתחנות טלויזיה ורדיו תוכניות מוכנות מראש שמקדמות תרופות של חברות שהם עובדים בשבילם. למפיקי התוכניות זה חוסך עבודה וכסף.
  • עורכים מסעות הסברה בכיכובם של אמנים מפורסמים, במטרה להעלות את המודעות הציבורית למחלות מסוימות. ידוענים מככבים במודעות פרסומת לתרופה שהם לא משתמשים בה המיועדת לטיפול בבעיה שאינה סובלים ממנה.
  • "מבוסס על מחקר שהוצג בכנס מקצועי": כנסים מדעיים הופכים כיום לתרגילים ביחסי ציבור. המחקרים המוצגים בכנסים לא נבדקים בקפדנות, ולעיתים קרובות הכנסים מאורגנים על-ידי חברות התרופות, כך שמחקרים באיכות מדעית ירודה מתפרסמים תחת הכותרת "מבוסס על מחקר שהוצג בכנס מקצועי" הודות לכך זוכים ליוקרה ותהילת שווא.
  • התקשורת מעדיפה פרסומים על "פריצות דרך" על כישלונות: בגלל התחרות על תקציבי פרסום, יש אינטרס להציג רייטינג (קהל קוראים) גדול, ולכן הידיעות החדשותיות הופכות לסנסציוניות מיום ליום: יש עניין בפרסום ידיעות על "פריצות דרך בריפוי סרטן", כי זה מגביר את הסיכוי שיקראו את העיתון. העיתונים מדווחים על פריצות דרך מדעיות כאילו היו "מהדורה מיוחדת" של חדשות. מציאות חייו של העיתונאי היא "אם אתה לא מופיע בעמוד הראשון – אתה לא קיים." כדי להגיע לשם משתמשים במילים כמו "מרפא" או "פריצת דרך". הם מגזימים בחשיבות הידיעות ויוצרים רושם דרמתי כי ידיעה "פושרת" לא תגיע לעמודים ראשיים. התקשורת מגויסת לפרסם חדשות טובות הרבה לפני החדשות הרעות. התוצאה היא שהתקשורת והספרות הרפואית מתאפיינת בשפע מחקרים המציגים תוצאות חיוביות ומיעוט מחקרים המראים תוצאות שליליות ובטיחות השימוש בהן.  כך נוצר מצג שווא על יעילותן של תרופות.
  • בורות של הכתבים: לכתבי בריאות לרוב אין רקע רפואי משמעותי, הם נוטים להסתמך על ה"מומחים" מטעם של חברות התרופות ולהפריז בחשיבות החידושים עליהם הם מדווחים.

שיטות נפוצות לשליטה ברופאים:

כל הרופאים שותפים לאשלייה הגורסת כי להטבות אין השפעה על הרגלי רישום התרופות שלהם. המערכת מתגמלת רופאים לפי כמות השירותים שהם מספקים ולא לפי השיפור שחל בבריאותם של המטופלים. בשנת 2000 הוציאו חברות התרופות שני מיליארד דולר על קידום מכירות בקרב רופאים ובתי חולים באמצעות כנסים, השתלמויות ומודעות פרסומת בכתבי עת רפואיים.

  • שליטה בבתי הספר לרפואה:  שני שליש מהאוניברסיטאות שעסקו במחקר רפואי, החזיקו במניות של חברות ההזנק שמימנו את המחקר באוניברסיטאות. קשרים אלו השפיעו על התוצאות. חב' התרופות שולטות בתוכנית הלימודים של בתי ספר לרפואה משום כך הם לא לומדים על טיפולים טבעיים ולא על ויטמינים, לכן הקידום המקצועי שלהם תלוי בחב' התרופות. התוצאה: כלי העבודה של הרופאים הם בעיקר הכימיקלים רעילים (תרופות) (חוץ מניתוחים). כמעט כל מי שמגיע לרופא יוצא עם מרשם לתרופה חדשה של אחת מחברות התרופות הגדולות. הרופאים זוכים לפרופסורה הודות לכתיבת מאמרים על תעשיית התרופות והכימיקלים שהם נותנים למטופלים וכך זוכים לקידום מקצועי.
  • שליטה בבתי החולים: חברות התרופות תורמות כסף רב לבתי החולים, כתרומות ומענקי מחקר, ובכך מעודדת אותם לרצות אותה ולהשפיע נעל הרופאים לטובתה. למשל: חברת תרופות נתנה לספקית שירותי בריאות מלואיזיאנה "מענק הסברה" בסך 250,000 דולר כדי לעודד הכנסת התרופה להורדת כולסטרול ליפיטור, לרשימת התרופות המועדפות. כך יכלו לשמור באופן מלאכותי על מחירים גבוהים של התרופה ליפיטור.
  • שיחות ישירות עם רופאים על ידי סוכני מכירות: רופאים רבים מקבלים החלטות על טיפול תרופתי כזה ולא אחר בגלל "שיחת עדכון" שהיתה להם לאחרונה עם תועמלן רפואי. זו הדרך שבה רופאים רבים משיגים את רוב המידע שלהם על תרופות חדשות. במסגרת מחקר הוקלטו פגישות של רופאים ונציגי חברות תרופות.  11% מהנאמר על ידי סוכני מכירות היו מנוגדות למידע תקני וזמין על התרופות. כל ההתבטאויות הבלתי מדויקות היו בזכות התרופה המדוברת. מספר סוכני המכירות גדל משנה לשנה ועומד על נציג תרופות אחד לכל 11 רופאים. חברת אסטרה זנקה  Astra Zeneca   גייסה 1300 סוכני מכירות חדשים לקדם תרופה ממוחזרת חדשה, זהה    ל- Prilosec (פרילוסק) מתוצרתה לאחר שהגנת הפטנט הסתיימה.
  • חלוקת דוגמיות חינם: צורה נוספת של הענקת מתנות מטעם חברות התרופות. אין כמו דוגמיות חינם כדי לגרום לרופא להתחיל להשתמש בתרופה: ברגע שהחולה מתחיל לקחת את התרופה המסוימת, רוב הסיכויים שהוא ימשיך להשתמש בה. דוגמיות חינם מקדמות מוצרים שהם יעילים פחות ויקרים יותר, הן מאפשרות לרופא לספק תרופות במהירות רבה בלי לבדוק אם הן בסל, ובלי להעריך את תופעות הלוואי ולקבוע מינון מיטבי, ובעצם לעיתים קרובות לבדוק את התרופה החדשה על החולים. התרופות של הדוגמיות ניתנות ישירות לחולה על ידי הרופא, לא עוברות בקרת רוקחים שיכולה למנוע תגובות בין תרופתיות העלולות להיות מסוכנות.
  • הפיכת הרופאים למתווכים בתשלום: העברת כסף ישירות לרופא, אחוזים על כל מרשם. למשל, אונקולוגים מנהלים סחר בתרופות מעין בית מרקחת משל עצמם. הם רוכשים תרופות בהנחה ומקבלים החזר מהביטוח הממשלתי לפי מחירון רשמי. הרווח שמשלשים לכיסם גבוה מאד; רופאים יכולים לרכוש 15 יחידות של תרופה אונקולוגית במחיר 140 דולר והתשלום שיקבל הוא 294 דולר רווח של 154 דולר; ביחס לתרופות הניתנות במרפאת הרופא  בצורת עירוי, הנוהל שהרופאים קונים את התרופות במחירים נמוכים מאוד, מקבלים החזר מחברות ביטוח או מדיקר לפי מחיר גבוה בהרבה. ההפרש יכול להגיע למאות דולרים למנה- רווח נאה לכיסו של הרופא. למשל, יצרנית הלופרון הציעה לכל אורולוג כ- 10,000 דולר בסך הכל כולל מסך טלויזיה גדול, מחשבים, מכשירי פקס וחופשות גולף, עבור רישום התרופה. חלק מהרופאים הרוויחו סכומים כה גדולים מרישום הלופרון, שנהגו להתפאר, זו סירת הלופרון שלי, זו מכונית הלופרון, זה בית הקיץ באדיבות לופרון.
  • הרופאים שותפים לרווחי מוסדות האבחון: בשנים האחרונות, רופאים משקיעים כספים במכוני אבחון ושותפים עסקית במחלקות טיפוליות. רופאים ישלחו מטופלים  בתדירות גבוהה יותר לבדיקות שונות ובכך יגדילו את הכנסותיהם.
  • חברות תרופות משלמות לרופאים כדי שיתנו לסוכני מכירות שלהן להיות נוכחים בזמן בדיקת החולים.  הסוכנים יכולים להשפיע על הרופאים והחולים.
  • מזמינים את הרופאים לכנסים, ארוחות ערב וחופשות מפוארות, שבהם משווקים להם את התרופות, ואפילו משלמים להם כדי לבוא. במחקר, נמצאה עלייה של פי 3 בשימוש בתרופות מסוימות לאחר השתתפות הרופאים בכנסים שנערכו במימון חברות התרופות. כמובן שהרופאים טוענים שאינם מושפעים מהכנסים. לדוגמא, ארוחת ערב חגיגית שנערכה לפסיכיאטרים במלון יוקרתי במנהטן. בנוסף, כל אחד קיבל 300 דולר עבור השתתפות באותה ארוחה. דנו בתרופה טגרטול לשימוש חדש במניה דיפרסיה, כל זאת כאשר מינהל התרופות והמזון לא אישר את השימוש בתרופה למטרה זו.
  • השגת הרשומות החסויות של בתי המרקחת כדי לאתר מטופלים במטרה לדחוק בהם שיסכימו להחליף את הטיפול התרופתי הקבוע שלהם.

 

שליטה בעמותות בריאות

חלק מהעמותות מהוות רשת הסוואה של גופים מסחריים. הארגונים אינם למטרות רווח ופועלים לטובת הכלל אבל יש להם אינטרסים. השיווק המוסווה דרך העמותות נותן יתרונות בכך שהצרכנים מעדיפים לרכוש מוצרים המשווקים תחת חסות של ארגונים ללא מטרת רווח. זה זוכה למעין "חותמת איכות" מטעם הארגון. ארגונים אלה ממלאים תפקידי מפתח בקידום והפצת טכנולוגיות רפואיות חדשות, מגייסים את התקשורת, הממשלה ושירותי בריאות. הם פועלים לשימוש בבדיקות וטיפולים שיעילותם לא הוכחה עדיין וחלקם מתגלים לאחר זמן כמיותרים או מזיקים.

נתונים ודוגמאות:

  • ארגון "אזרחים למען שיפור מדיקר" (הנשק הסודי של תעשיית התרופות הוא) הוא כביכול מטעם הציבור. אולם הארגון הוקם על ידי מנהל השיווק של האיגוד המקצועי של יצרני התרופות. PHARMA. המייסדים האחרים של הארגון היו "מועצת מנהיגות שירותי הבריאות", מועצה שמייצגת 50 חברות תרופות וספקים של שירותי בריאות ובתי חולים. התרומות הגדולות לארגון באו מחברות תרופות  גדולות. כל אחת תרמה מיליון דולר למערכת הבחירות של הרפובליקאים דרך ארגון זה. הארגון דואג לשמור על רמת מחירים גבוהה של שיווק התרופות ולמנוע הורדת מחירים: הארגון השתתף במימון תשדירי טלוויזיה בקשר לכיסוי ביטוחי לתרופות של מדיקר.
  • איגוד הלב האמריקאי נתן עדיפות למשל, לתרופה נוגדת קרישה לטיפול בשבץ מוחי המיוצרת ע"י החברה שתרמה מליונים לאיגוד זה. הגדרת הטיפול בתרופות הממיסות קרישי דם במקרה של שבץ מוחי, שודרגה מ"אופטימלי" ל"בהחלט מומלץ". התרופה שהומלצה היא Alteplase – אלטפלאז זו תרופה ביוטכנולוגית של חברת ג'ננטיק. חברה זו תרמה 2.5 מיליון דולר לאיגוד הלב האמריקאי, למימון בניית משרדי הנהלה חדשים, וכן תרמה לאיגוד הלב למעלה מ- 10 שנים 11 מיליון דולר. ל- 6 מתוך 9 חברים בצוות כותבי ההנחיות, היו קשרים עם חברת ג'ננטיק. איגוד הלב לא גילה את המידע. איגוד הלב האמריקאי הוביל מסע פרסום שמטרתו להרגיל את הציבור לקרוא לשבץ מוחי "התקף מוח" כדי לתת לבעיה את הדחיפות האופיינית להתקף לב. המסר היה שהתרופה Alteplase יכולה "להציל חיים", למרות שאף מחקר לא הוכיח כי השימוש בתרופה במקרה של שבץ מוח מפחית תמותה. מחקרים קליניים הראו עלייה בשיעורי תמותה בעקבות השימוש בתרופה ולא כפי שהציגו כמצילת חיים. איגוד הלב חזר לאחרונה מההצהרה כי הטיפול בתרופה עשוי להציל חיים. עלות הטיפול 2500 דולר למנה.
  • ארגון "גם אנחנו" לקידום מודעות לסרטן בלוטת הערמונית. לארגון מאות סניפים בארה"ב. 95% ממקורות המימון מגיעים מחברות תרופות. השימוש בארגון לקידום מכירות עקיף, היא דרך להגדלת רווחים של היצרניות.
  • איגוד הרופאים באירופה וצפון אמריקה: קבוצה של חוקרים, בדקה 100 חוקרים שהיו מעורבים בכתיבת 37 הנחיות שפירסמו איגוד הרופאים באירופה וצפון אמריקה. ל- 87 אחוז מהם היו קשרים כספיים עם תעשיית התרופות. 58% קיבלו מענק מחקר מתעשיית התרופות, 38% היו יועצים של חברות התרופות.

דוגמאות מישראל:

  • העמותה למאבק באוסטיאופורוזיס (עיל"א) הממומנת על ידי חברות תרופות כגון סאנופי-אוונטיס, MSD (מרק) ואחרות, ומקדמת את התרופות שלהן, תוך הסתרת גורמי מניעה עיקריים לאוסטיאופורוזיס (כגון צריכת חלב, שבניגוד למיתוס המקובל גורמת לאיבוד סידן).
  • האגודה למלחמה בסרטן שמקבלת כספים מחברות תרופות כגון טבע ורוש, למשל "טבע" תרמה מיליון שקל לעמותה, ומנכ"ל טבע אפילו שימש כיו"ר מבצע "הקש בדלת". בתמורה, האגודה שולחת לוביסטים מטעמה לכנסת, שלוחצים על הכנסת תרופותיהן לסל התרופות, למשל תרופת ההרצפטין של חברת רוש. כמו כן, האגודה מארגנת כנסים בחסות חברות התרופות, לצורך שיווק התרופות שלהן לחולים.

 

שיטות נפוצות להטיית מחקרים – איך יוצרים מחקר שתומך בתרופות החדשות?

  • מימון המחקרים: רבע מחוקרים ביו-רפואיים במוסדות אקדמאים מקבלים מימון ישיר מהתעשיה.
  • הספר "בטחו בנו, אנחנו מומחים!" נותן דוגמאות רבות למימון חוקרים: "אתם חושבים שאם מדען אומר שמשהו נכון, זה חייב להיות נכון? בתחילת שנות ה-90, חברות הטבק שילמו בחשאי ל-13 מדענים כדי שיכתבו מספר מכתבים לעיתונים רפואיים בעלי השפעה. ביוסטטיסטיקאי אחד קיבל 10,000$ לכתיבת מכתב בעל שמונה פסקאות שפורם בעיתון האיגוד הרפואי האמריקאי, וחוקר סרטן קיבל 20,137$ לכתיבת ארבעה מכתבים וחוות דעת ל"לנסט – עיתון המכון הלאומי לסרטן" ולוול סטריט ג'ורנל."

J. P. Tarcher. Trust us, we’re experts` ISBN: 158542059x, 2000

  • סקירה של 1,140 מחקרים מצאה שמחקרים שמומנו על ידי התעשיה היו בעלי סבירות גבוהה יותר באופן מובהק  להגיע למסקנות שרצויות למממן, ממחקרים שלא מומנו על ידי התעשיה..

Justin Bekelman, Yan Li and Cary Gross, Scope and Impact of Financial Conflicts of Interest in Biomedical Research: A Systematc Review, Journal of the American Medical Association, 289 pp. 454-465, January 22/29, 2003.

  • הסתרת/גניזת/עיכוב פרסום ממצאי מחקרים לא רצויים. חברה לא מחוייבת לחשוף את כל המחקרים שהיא מימנה. החוקרים נמנעים לתעד ולפרסם תוצאות שליליות. המחקרים החיוביים מתפרסמים מוקדם יותר מהמחקרים השליליים. המחקרים שנעשו ע"י התעשייה על קרינה אלקטרומגנטית לא פורסמו לציבור לפני שהחלו בשיווק הטלפונים סלולריים.
  • הצגת תוצאות שליליות כחיוביות. למשל תרופות שמורידות כולסטרול או מסדירות קצב לב, עלולות באופן פרדוקסלי דווקא לקצר תוחלת חיים של המטופל, וכווץ גידול ממאיר אינו מהווה מדד אמין ליעילות הטיפול.
  • מפרסמים אותו מחקר מספר פעמים, תחת כותרת שונה, בשינוי שמות המחברים, מתקבל הרושם שקיימות הוכחות מדעיות רבות. למשל, לגבי מאמרים על תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידים – צירפו יחד כמה מאמרים שחזרו על המחקר, ואז קיבלו מספר גדול של משתתפים והיו כפילויות במספרים.
  • מחקרים שעשויים להביא תועלת לא נערכים, רק מחקרים למטרות שיווק ולא כדי להוכיח עובדות מדעיות.
  • בלבול בין קשר מתאמי לבין סיבתיות. לדוגמא, בקרב נשים שקבלו טיפול הורמונלי חלופי, שיעור התקפי הלב נמוכים יותר מכאן הגיעו למסקנה מוטעית כי הטיפול מונע התקף לב. בהתחלה זה עבד – לאחר מחקרים קליניים גדולים התברר כי התוצאות הפוכות. הטיפול הגביר את הסיכון למחלות לב, קרישי דם, שבץ מוחי וסרטן שד.
  • המצאת מחלות והפרזה בחומרת בעיות לשם הגברת פחדים. גורמים מסחריים בעלי ענין, מגזימים בחומרתן של בעיות רפואיות כי הדבר משרת אותם. חברות מסחריות ממציאות מחלות כדי לקדם את המכירות של מוצריהן.
  • מניפולציה במינוחים: "הוכח כיעיל" בכל מה שקשור לתרופות, הכוונה ליעיל במידה מסוימת. הביטויים "טכנולוגיות מצילות חיים", "תרופות פלא" ו "תרופות מצילות חיים" הן הכללה נוצצת. באמצעות השימוש בהברה   nex בתרופות החדשות, החברות  רוצות שנאמין כי Clarinex  או Nexium  הן הדבר הבא – next.
  • הסתרת מידע ורדיפת חוקרים: חברות התרופות רודפות חוקרים שפרסמו מידע על מחקרים שהראו שתרופות ישנות יעילות יותר מחדשות. למשל, חוקר הציג ב- 1995 מאמר מדעי שמצא שהתרופות החדשות והיקרות בעלות סיכון גבוה להתקפי לב בהשוואה לתרופות ישנות וזולות. התגובה מצד חברות התרופות היתה התקפה תקשורתית ואישית נגדו. במקרים אחרים חברות התרופות הכשילו קידומם המקצועי של חוקרים

רוג'ר סנטיני, חוקר ותיק בתחום האלקטרומגנטיות, העיד בפני המשרד להערכת המדע ובחירות טכנולוגיות, לאחר שמנהל המעבדה הממשלתית שבה הוא עובד אסר עליו לדבר עם עיתונאים, פוליטיקאים וחוקרים אחרים על "השפעות ביולוגיות של טלפונים סלולריים ותחנות בסיס (אנטנות)": "אנו עדים כיום להתפתחות של לחץ המכוון לפגוע בשמם הטוב של חוקרים מסוימים ובממצאים שלהם, בתוך המוסדות שלהם. הקמפיינים הללו של הטרדות מוסריות ומקצועיות מתוזמרים במיוחד על ידי ספקים מסוימים של טלפונים סלולריים, פקידים נבחרים וגופים לבריאות הציבור. חלק מן המדענים העובדים על הבעיה של השפעות ביולוגיות מטלפונים סלולריים ותחנות בסיס, הפכו לאחרונה למטרה, בעקבות הלחצים הללו, לצעדים מפלים מצד המוסדות שלהם: פיטורים, שינוי מקצועי, שינוי של נושא המחקר, חסימת הקריירה, איבוד שותפים, איסור לדבר." הוא התייחס ל-3 דוגמאות של מדענים בולטים בצרפת, ולמקרה של ד"ר דךאודיו גומז פרטה בולנסיה, ספרד, ש4 ימים לאח שכתב מכתב לממסד הרפואי של ולנסיה ובו הגיע את דאגתו על כך שבדומה לממסד הרפואי בארה"ב גם הממסד הרפואי בספרד לא נקט עמדה בקשר לבעיות עם הקרינה האלקטרומגנטית – הודיעו לו שהוא חייב להפסיק מיד את מחקריו על קרינה אלקטרמגנטית. בשבדיה הממשל מונע מימון ומאיים לסגור את מעבדת המחקר בנושא קרינה אלקטרומגנטית של פרופ' אולה ג'והנסון; החוקר ד"ר להרכט וון קליצינג מהאוניברסיטה הרפואית בליבק, גרמניה, התפטר מהאוניברסיטה כדי להמשיך במחקרו על הקרינה, לאחר דיקן האוניברסיטה אסר עליו לפנות לפרלמנט הגרמני בנושא השפעות הטלפונים הסלולריים, בטענה שזה יפגע באוניברסיטה ד"ר ג'ררד הילנד מאוניברסיטת וורוויק באנגליה יצא לפנסיה מוקדמת בעקבות לחץ כבד נגד מחקרו בנושא השפעת הקרינה האלקטרומגנטית על האדם; ד"ר וויליאם מורטון פרופ' באונ' אורגון למדעי הבריאות (OHSU), הותקף על ידי הנהלת הבוחנים הרפואיים של אורגון, ונאלץ לוותר על רשיונו הרפואי כדי להמשיך ולחקור את הרגישות לאלקטרומגנטיות.

ICHF (International Council for Health Freedom), Newsletter Vol. VI, Nos 3-4 published by ICHF, LA Jolla Ca 92037.

  • אין ביקורת אוביקטיבית על המחקרים: המחקרים לא ניתנים לבדיקה ביקורתית למדענים ורופאים אחרים, שלא מקבלים שכר מחברות התרופות.
  • "כותבי צללים": כותבים מקצועיים המועסקים בחברות תרופות או בחברות תקשורת / יחסי ציבור. הם כותבים את מאמרי המערכת או סקירות ואין להם קשר לניהול המחקר. הם מקבלים הנחייה עם הדגשה על יתרונות התרופה החדשה ולפי זה כותבים את המאמר. בשלב הבא פונים לאישיות מקצועית ידועת שם לתת את שמה כמחבר המאמר. למשל, סקר בלתי תלוי שנערך  ב- 2001  מצא כי יש להמנע משימוש קבוע בתרופות קצרות טווח ממשפחת חוסמי סידן לטיפול ביתר לחץ דם. כל אותו זמן המשיכו חברות התרופות לטעון כי המחקרים לא מצאו שום פסול בתרופות אלה . מאוחר יותר התברר של -96% ממחברי מאמרים שתמכו בשימוש בחוסמי תעלות סידן היו קשרים כלכליים עם חברות התרופות.
  • דוגמה מקיפה: חברת התרופות פייזר שילמה לרופאים כדי שיסכימו שסוכני המכירות שלה יהיו נוכחים בזמן בדיקת החולים, סך של 350 דולר על כל יום שבו הורשו לצפות במטופלים. עוד שילמה החברה 1000 דולר לרופאים בכירים תמורת חתימתם על מאמרים שנכתבו על ידי  "כותבי צללים" ויועדו לפרסום בכתבי עת רפואיים. המאמרים עסקו בשימושי התרופה נוירונטין שלא לפי תנאי אישורה (בישראל התרופה אושרה כתרופה שניה לאפילפסיה ולטיפול בכאבים ממקור עצבי). זוהו לפחות 20 מאמרים על התרופה שלא לפי תנאי אישורה. סוכני המכירות עודדו רופאים לרשום למטופלים מינונים גבוהים יותר מאלה שאישר ה- FDA. ד"ר ווילדר, לשעבר פרופסור באוניברסיטת פלורידה. הוא קיבל במשך 3 שנים 300,000 דולר עבור הרצאות בעד התרופה. החברה המליצה לערוך את תוכנית הלימודים של השתלמויות הרופאים. התוכנית הצליחה – 90% ממכירות הנוירונטין היו לשימוש off label.  (כלומר, לשימוש שלא אושר על ידי ה- FDA)   הרווחים מהתרופה לשנת 2003 היה 2.7 מיליארד דולר. לדוקטור פרנקלין היה תפקיד מפתח בתוכנית לשיווק התרופה נוירונטין בצורה לא חוקית. תרגלו אותו להגזים בתוצאות מחקרים חיוביות ולהצניע את התוצאות המצביעות על תופעות לוואי.
  • נתינת הכסף לחוקרים רק בתמורה לשינוי מסקנותיהם בהתאם לצרכי התעשייה. התעשייה מעכבת את התשלום לחוקרים עד שיתאימו את מסקנותיהם לצרכיה. דוגמאות: ד"ר רוס אדיי מצא שקרינה סלולרית מגבירה גידולים סרטניים, מוטורולה דרשה שישנה את ניסוח מסקנותיו, וכשסירב היא הפסיקה את המימון ולא שילמה לו כסף שהיתה חייבת לו. לדבריו, "התעשייה לא באמת מעוניינת בחקירה רצינית שתהיה זמינה לציבור. כל מה שהם רוצים הוא שהמחקר יתמוך בטענותיהם… התוצאות נמעכות ע"י תעשיית הטלפונים הסלולריים." גם הכסף למחקר של ד"ר הנרי לאי על השפעות הקרינה האלקטרומגנטית עוכב עד שהוסכם על גירסת הדוח שלו עם תעשיית הטלפונים. הוא נדרש לשנות שלוש פעמים את הממצאים שלו , שהראו שינוי בDNA של חולדות עקב חשיפה לקרינה.הוא אמר: "השליטה בתוכניות המחקר עברה למנהלים ועורכי דין. זה בדיוק מה שקרה בתעשיית הטבק."

Nick Fleming and John Coles

Express Newspapers UK 24.5.99

  • החתמת החוקרים על סודיות. זהו הנוהל המקובל. לחוקר נאסר לדבר על המחקר שלהם. מכיוון שהתעשייה מעכבת ומונעת פרסום מחקרים, ומקבלת את המחקרים לעריכת סופית לפני הפרסום, נמנע דיווח ישיר של החוקרים על מסקנותיהם.
  • הטענה: לא חזרו על המחקר. לא חוזרים על מחקרים שמצאו השפעות שליליות, ואומרים "לא חזרו על המחקר הזה". לציבור זה נשמע כאילו ניסו לחזור על המחקר ולא מצאו שוב את אותם ממצאים שליליים, כשלמעשה לא ביצעו שום ניסיון לחזור על המחקר. כך גם מערערים את אמון הציבור במחקרים שמראים תוצאות שליליות. יש חזרה על מחקרים שהראו תוצאות של "אין סכנה", ולא על המחקרים שהראו תוצאות שליליות. כשארגון לאומי גדול (כמו המועצה הלאומית למחקר בארה"ב) נדרש לנתח מחקרים, הוא בדרך כלל מגביל את הניתוח למחקרים שעברו הערכת עמיתים, שחזרו עליהם. לפעמים חוזרים על מחקר עם שינויים מסוימים, למשל בשיטות אחרות, ואז טוענים שלא חזרו על המחקר המקורי.

B. Blake Levitt, Cell Towers, New Century 2000

  • "יש ממצאים לכאן ולכאן". זו שיטה להסיט את תשומת הלב מכך שיש מחקרים שהראו נזקים.
  • מימון מחקרים שמטרתם להוכיל פסיכוסומטיות: הנחקרים לא יודעים אם ניתן להם החומר המסוכן או לא. באמצעות מחקרים כאלה, לדברי פרופ' פאולו קווקייה, מהמחלקה לפיזיקה של המוסד לבריאות באיטליה, החברות מנסות "להוכיח" שבעצם הכל בטוח.
  • הטיה בהצגת התוצאות: למשל מחקר שמצא הגברה משמעותית של הסיכוי ללקות בסרטן המוח לאחר עשר שנים של דיבור בסלולרי, יחצני ממני המחקר הוציאו הועה לעיתונות שפורסמה בתקשורת כך: מחקר מוכיח: אפשר לדבר עשר שנים בסלולרי בלי חשש לסרטן המוח.    
  • שיטות ל"סידור" תוצאות המחקר מראש: מימון מחקר השוואה בין השפעות החומר הנבדק לבין משהו שידוע שהוא גרוע יותר: תרופה שידוע שהיא לא יעילה, מינונים תת אופטימליים של תרופה מקבילה, תרופה ישנה יותר שחייבת להינתן בעירוי ובמחקר ניתנת בבליעה;
  • בדיקת דברים לא רלוונטיים: בודקים משהו אחד ואז אומרים שלא מצאו סכנה מדבר אחר, שבכלל לא נבדק… למשל בתחום הקרינה האלקטרומגנטית, כדי שהמחקר יתן תוצאות לפיהן הקרינה בטוחה, מחפשים השפעות של חימום ולא השפעות ביולוגיות (ואז אומרים שלא מצאו השפעות ביולוגיות – כשבכלל לא חיפשו כאלה); בונים מחקרים עם עוצמות קרינה גבוהות וחשיפה לזמן קצר – ואז אומרים שהמחקר לא מצא השפעות בריאותיות שליליות מקרינה בעוצמות נמוכות לטווח ארוך (למשל אנטנות) הוא כלל לא חיפש אותן;
  • שימוש במודל אחר:  לבדוק השפעות חומר על איזורים בגוף שלא נחשפים לחומר, על בני אדם שלא נחשפו לקרינה, על חפצים או על בעלי חיים (על מינים אחרים – חומרים משפיעים בצורה שונה על כל מין ותת מין, כך שמה שפוגע בבני אדם לא בהכרח יפגע במין אחר). למשל מוטורולה שילמה לחוקרים לבדוק את השפעת הקרינה הסלולרית – במקום על מוח האדם, למשל באמצעות MRI או מודלים ממוחשבים או בדיקה סטטיסטית של מחלות של אנשים שנחשפו לקרינה אלקטרומגנטית –  על חפצים כמו שקית עם מים, מלח ופלסטיק וגוש של ג'ל (מודלים שלא מכילים רקמות אנושיות שסופגות קרינה), על הגב (בעוד שמדברים ושומעים מהראש) ועל חולדות, ובדקו השפעות קרינה בקרב אנשים שכמעט לא נחשפו לה, למשל מחקר שנעשה על השפעות של עשר שנות קרינה על התפתחות גידולים במוח, שבו נבדקו באנשים שנחשפו לקרינה רק במשך שלוש שנים (להיווצרות גידולי מוח נדרשים יותר משלוש שנים).
  • ג'וזץ הוקינס מאונ' קורנל: "קיימות טכניקות עבור פרוטוקולים של מחקר מניפולטיבי לייצור מחקרים אשר המסקנות שלהם מתיאמות לאינטרסים של המממן שנקבעו מראש. הטכניקות הללו כוללות התאמת זמן המחקר (כך שלהשפעות הרעילות אין זמן לצוץ), מניפולציה של כמות החומר המוחדר לקבוצות המחקר וקבוצת הביקורת, ופרדשנות סובייקטיבית של נתונים מורכבים. ךעיתים קרובות שיטות כאלה הן כמעט הונאה מושלמת, המובילה לתוצאות צפויות. בדרך כלל, לארגונים שמממנים מחקר יש רעיון ברור לגבי התוצאות שיקבלו, אחרת הם לא יממנו את המחקר."

סיכום:

רפואה מונעת עשויה למנוע את רוב התחלואה, וקיימות שיטות טיפול יעילות, טבעיות ובטוחות למחלות רבות, אך לחברות התרופות, שהן הכוח המרוכז הגדול ביותר בתחום הבריאות, יש אינטרס שנקנה את פתרונות הבריאות שלהן – תרכובות חדשות של כימיקלים, שיש מעט מאוד מידע לגבי השפעתם ארוכת הטווח על בני אדם (במיוחד בשילוב ביניהם, שכל כך נפוץ), שמחירם יקר מאוד עקב רישומם כפטנט, ש20% מהכסף שהושקע בהן הוא בפיתוח ובדיקה שיווק ו80% בפרסום ושיווק. אסטרטגיית השיווק של חברות התרופות היא ליצור את הרושם, שהמוצרים החדשים משופרים. בדרך כלל משווקים את התרופות עוד לפני שבודקים אותן. הפיקוח על התרופות החדשות מועט מאוד, ואין הענשה במקרים של שיווק ביודעין של תרופה מזיקה. למעשה, על מנת להוציא תרופה חדשה, לא צריך להוכיח שהיא טובה או יעילה יותר מאחרות בריפוי מחלות, שהיא משפרת את איכות חיי החולה או מאריכה תוחלת חיים, לא צריך להוכיח שהיא מרפאה… מעבר לזה, רוב התרופות החדשות שמוציאים הם תרופות ממוחזרות: אותו הרכב כימי, מחיר גבוה יותר. טיפולים רבים שמוכרזים כ"פריצת דרך", נכנסים לשימוש נרחב וזוכים לפופולאריות רבה, מתגלים בשלב מאוחר יותר כרעילים יותר, חסרי תועלת או מזיקים, לא לפני שזכו לשימוש נרחב. במקרים רבים טיפול פחות אגרסיבי ופחות יקר מניב תוצאות משביעות רצון כמו טיפול עתיר טכנולוגיות מתקדמות, ויש בו פחות סיכונים. הם כל כך מסוכנים, שיותר אנשים מתים מהם מאשר בתאונות דרכים ומלחמות – הם מהווים כיום את גורם התמותה השלישי בגדולו, אחרי טרשת עורקים (הגורמת להתקפי לב, שבץ ועוד) וסרטן. בספרי הפרמקולוגיה ובעלונים המצורפים לתרופות מצויינים תופעות לוואי רבות, קשות ומסוכנות. חולים רבים באי ספיקת לב הגיעו למצבם הקשה בעקבות שימוש בתרופות. כל חולי הדיאליזה הגיעו לססטוס הקשה הזה בעקבות שימוש ארוך טווח בתרופות. אף חולה דיאליזה לא הגיע לכשל כלייתי בעקבות שימוש בויטמינים. יש לחברות התרופות שיטות רבות לשלוט באמצעי התקשורת, ברשויות השלטון ובמידע שהרופאים והציבור מקבלים. בעיות רציניות הן שעיקר המחקר ממומן על ידי התעשיות והן שולטות בפרסום הממצאים. כפי שהוכח במקרים כמו הסיגריות, חומרי הדברה, דיוקסין, אסבסט ועוד, התעשיות יודעות על הנזקים לא מפרסמות אותם – קודם הם מפיצים את החומרים המזיקים, ואז דורשים מהציבור חסר הידע הוכחות לנזקים לפני נקיטת אמצעי זהירות. הם יודעים ש"הוכחה מדעית" היא בלתי אפשרית עד שהנזק יגרם. החוקרים מקבלים כסף כדי להפיק מחקרים שתומכים באינטרסים של התעשיות, והרופאים מקבלים כסף לפי כמות הטיפולים ולא לפי הפחתת כמות הטיפולים.

מאמר בעיתון הארגון הרפואי האמריקני לסרטן (15.4.98) סקר 39 מחקרים על פני 32 שנה, והגיע למסקנה שתרופות קונוונציונאליות הן הגורם הרביעי לתמותה בארה"ב, אחרי מחלות לב, סרטן ושבץ (המחקר לקח בחשבון רק תרופות שניתנו למאושפזים בבתי חולים).

סיכום – רפואה שאינה מבוססת ראיות

גישת הרפואה מבוססת ראיות בודקת, מהן ההוכחות הטובות ביותר לכך שטיפול מאריך חיים או משפר את איכות חיי החולה ומהם הסיכונים הכרוכים בו. ההוכחות הטובות מגיעות מניסויים קליניים מבוקרים ואקראיים. רופאים טוענים כי ההתנהלות המקצועית שלהם מבוססת על מדע, לכן רפואה מבוססת ראיות אינה חידוש. אולם מה שהם מכנים "מדע" זו הסקת מסקנות ממה שידוע לנו על הפיזיולוגיה של האדם ועל התפתחותן של מחלות, ממידע שמתקבל ממחקרים שנערכו על בע"ח או מהסתמכות על קביעות של מומחים.

קיים שפע של מידע  לבעיות רפואיות רבות  בלי תרופות (לא מדובר על מצבי חרום) צריך רק להתעניין ולחפש. תבדקו תמיד כמה זמן התרופה נמצאת בשימוש. תרופות חדשות רבות הן מהסוג של תרופות "גם אני" הדומות לתרופות הישנות ולרוב אינן יעילות יותר. העדיפו תרופות ישנות אלא אם הם לא עזרו. הגיונית כדאי להמתין עם התרופות החדשות שנה או שנתיים עד שיתקבלו ממצאים עדכניים.

דוגמאות: מצפים שהטיפולים החדשים יתקפו ישירות את הגורמים למחלות. במציאות, הטיפולים החדשים הופכים מחלות אקוטיות למחלות כרוניות: 7 תרופות שהורדו מהמדפים לאחר שגרמו 1002 מקרי מוות שהגיעו לידי הFDA. אף אחת אינה תרופה מצילת חיים.  הם טיפלו בצרבת, הפחתת משקל ושיכוך כאבים. לפני שהורדו מהמדפים מחזור המכירות שלהם היה 5 מיליארד דולר; בין השנים 1997 – 2001 הוסרו 14 תרופות "גם אני" בשל תופעות לוואי חמורות; הקפאת קיבה כטיפול בקרב פפטי התבסס על ההנחה כי קרור מפחית חומציות. בעקבות 4 ניסויים קליניים החליטו לגנוז את השיטה הלא מוצלחת לא לפני ש- 15,000 חולים טופלו בה ובמחיר של כמה מקרי מוות; בשנים 1990 -2000 הוסרו מהמדפים 28 קוצבי לב והוחזרו ליצרנים  300,000 מכשירים. הוחזרו גם מסתמי לב; תרופות לטיפול בהפרעות קצב לב, גרמו להרבה מקרי מוות עד שיצאו מהשוק; התרופה לוראטדין של חברת שרינג היא נוגדת אלרגיה, משווקת תחת שמות מסחריים שונים. החברה השקיעה בשנים 1998-99  322 מיליון דולר בפרסום התרופה. בתקופת הפטנט של התרופה, ניתן להשיג תרופות נוגדות אלרגיה זולות יותר מהלוראטדין ללא מרשם. היתרון של תרופה זו שהיא פחות מרדימה. למרות היתרון המועט של התרופה, תוך זמן קצר כבשה 56% משוק התרופות נוגדות אלרגיה לתקופה ממושכת; טיפולים כימותרפיים לסרטן ריאות: לא מצאו הבדל בין הטיפולים ושיעור ההשרדות 8 חודשים בין טיפול יקר וזול. היה הבדל  בתופעות לוואי. הטיפול החדש עולה 12,000 דולר לעומת הטיפול הזול שלא עולה; תרופות ממוחזרות: למשל נוגדות דלקת, רובן מורידות חום ומשככות כאבים. יש כאלה שנמכרות ללא מרשם כמו נורופן, אדקס ויש כאלה שמחיבות מרשם כמו ארטופן, וולטרן, סלברה. תרופות חדשות נוגדות דלקת לדלקת  פרקים יקרות יותר פי 10. סלברה, ויוקס ובקסטרה אינן יעילות יותר מתרופות הישנות והזולות כמו איבופרופן ונאפרוקסן. היום נמצאת בשוק רק סלברה האחרות מגבירות סיכון להתקף לב. התרופה וויוקס היתה יקרה במיוחד, זכתה לשימוש ענק והוסרה מהמדפים לאחר שנודע שהיא מגבירה את הסיכון למחלת לב והתקף לב, והרגה 100 אלף אנשים. אקמול ואופטלגין הרבה יותר בטוחות מבחינת תופעות לוואי;