מה ואיך כדאי לאכול?

מה כדאי לאכול?
מזון שטבעי למין מסוים הוא מזון שבצורתו הגולמית, כפי שהוא בטבע, וללא צורך בשינוי הטעם או המרקם (למשל על ידי תיבול או חימום), בני המין הזה נמשכים אליו מבחינת הטעם, הריח, והמראה; הוא קל להשגה (שוב – כפי שהוא בטבע), ומתפרק ונספג בגוף בקלות (מערכת העיכול מותאמת לעשות בו שימוש), והוא לא משאיר בגוף פסולת רבה ורעלים מזיקים – ולכן אוכל טבעי ניתן לאכול גם בכמויות גדולות, כמעט בלתי אפשרי להגיע לאכילת יתר ממנו, והוא אינו גורם להשמנה או למחלות.

המזון שעונה במידה הרבה ביותר על הקריטריונים האלה עבור המין שלנו, בני האדם, הוא הפירות. הא טומיה המשווה מראה שאנחנו אוכלי פירות, פרוגיוורים. המזון הטבעי עבורנו הוא מזון צמחי, בשל, טרי, אורגני, מלא (לא מזוקק), וחי (לא מעובד/מבושל).

רצוי – ללא הגבלה
פירות (בשלים – לא בוסר או רקובים. רצוי טריים, לא מרוססים. רצוי כפי שהם, שלמים, וכמה שפחות צירופים).
ירקות (אלה שטעימים לנו כפי שהם. בעיקר הירקות שהם פירות – מלפפון, עגבניה, פלפל..)
עלים ירוקים עדינים

אפשר לאכול – מעט
נבטים (בכמות גדולה מרגישים שזה רעיל מידי – מר, חריף)
אבוקדו, שקדים, אגוזים וזרעים (לא קלויים, טריים)
מצליבים, שורשים חיים (גזר, סלק)

אפשר לאכול – עדיף להמנע
דגנים, קטניות ושורשים (שצריך לחמם כדי לאכול)
אם בכל זאת מחממים, עדיף כמה שפחות זמן וחום כמה שיותר נמוך. סדר העדיפויות הוא:
1. ייבוש. 2. אידוי. 3. אפיה. 4. בישול. 5. טיגון במחבת. 6. טיגון בשמן עמוק/צליה
להעדיף מלא (חיטה מלאה, אורז מלא..)

לא למאכל
רעלנים כימיים: חומרי שימור, צבע, טעם וריח
רעלנים נרקוטים (קפאין/ניקוטין/אלכוהול)
ממתקים וחטיפים תעשייתיים
שומן וחלבון מהחי (חלב, בשר, ביצים)
מטוגנים וקלויים
מזוקקים ומתובלים (סוכר, שמן, מלח, מסוכרים, מומלחים, משומנים, חריפים, מרים, חמוצים)
מזונות מקולקלים (בוסר/רקוב/כבוש/מוחמץ)

איך ומתי כדאי לאכול?
מעבר למה שאוכלים, חשוב גם איך (ומתי) אוכלים – כדי לאפשר עיכול תקין. עיכול לא תקין של המזון יגרום לכך שחלק מהמזון ירקב ויתסוס בגוף, וכך גם לא נקבל את מלוא הרכיבים התזונתיים מהמזון, וגם נאלץ להתמודד עם נזקי הרעלים החומציים שמשתחררים בזמן רקבון ותסיסה (פירוק על ידי חיידקים) כגון גזים, צרבת, כאבים, דלקות ועוד.

* ללעוס היטב לפני הבליעה: הלעיסה היא חלק מתהליך העיכול, היא פירוק מכני. כמו כן, היא מאפשרת לרוק שבפה להגיע ליותר חלקים במזון – הרוק מכיל עמילזה, אנזימים שמפרקים עמילן.

* לאכול כשרעבים (כשהגוף מודיע שהוא זקוק למזון וזמין לעכל אותו) – עד ששבעים (בלי "להתפוצץ").

* עד הצהריים (זמן הניקוי) ואחרי השקיעה (זמן ההטמעה) לא לאכול או לאכול רק פירות. בזמנים אלה מתבצעים תהליכים אחרים (ניקוי והטמעת המזון בתאים) ולא כדאי להפריע להם, ושהם יפריעו לעיכול המזון.

* לא לאכול בזמן/לפני מאמץ פיזי/נפשי (פעילות גופנית, מתח, מחלה אקוטית). בזמן מאמץ פיזי או נפשי מופרש ההורמון אדרנלין, שמונע את שחרור ההורמון גסטרין שמניע את פעולות העיכול.

* להמנע (או לפחות להפחית) שתיה רבע שעה לפני ושעה אחרי האכילה. המים מדללים את מיצי ואנזימי העיכול ומפריעים להם. כמו כן הם גורמים לכך שהאוכל עובר מהר מידי (מחליק) במערכת העיכול, לא מתעכב מספיק כדי לאפ-שר עיכול תקין – פירוק מכני וכימי.

* פירות מתעכלים הכי מהר, לכן – לא לאכול אותם במשך כמה שעות אחרי מאכלים אחרים (המאכלים האחרים, שמתעכלים לאט יותר, ימנעו מהפירות להמשיך במערכת העיכול – והם יתססו). רבע שעה אחרי פירות אפשר לאכול מאכלים אחרים (אפשר פירות עם עלים ירוקים).

* לא לאכול באותה ארוחה גם עמילנים וגם חלבונים/שומנים. זאת מכיוון שהאנזימים שמעכלים עמילנים (עמילזה) זקוקים לסביבה בסיסית, ואילו האנזימים שמפרקים את החלבונים (פפסין, טריפסין, כימוטריפסין) זקוקים לסביבה חומצית. כאשר אוכלים יחד עמילנים וחלבונים, נוצרים מיצי עיכול בסיסיים וחומציים, שסותרים זה את זה, נוצרת סביבת עיכול נייטרלית, והעמילנים והחלבונים לא מתעכלים היטב – תוססים ונרקבים.